<h1>בה"ג הלכ' דם</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ריפתא, היכא דשגר גוי ואפה ישראל שפיר דמי, שגר ישראל ואפה גוי שגר גוי ואפה גוי ואחדי ישראל אחדויי שפיר דמי. כי אתא רב דימי אמר דג מליח וביצה צלוייה, חזקיה ובר קפרא שרו, רבי יוחנן אסר, אמר להו רב זביד הכי אמר אביי הילכתא כמאן דאסר, אשקיוה ננוטא דחלא ושכיב. (ל"ח.) מניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא גוי ומהפך בו עד שיבא מבית הכנסת או מבית המדרש ואינו חושש. שופתת אשה קדירה על גבי כירה ובאת גויה ומגיסה בה עד שתבא מבית המרחץ או מן השוק ואינה חוששת.
<h2>דף סו:</h2>
והיכא דאייתי בר ישראל שפודא דבשרא דהיתירא ואותביה בתנורא ושפודא דבישרא דאיסורא ואותביה בתנורא ובשילו בהדי הדדי, אסיר, והני מילי דדמי שפודא לשפודא ובשרא לבשרא אבל לא דמו להדדי שרי. והיכא נמי דלא דמי בישרא ושפודא לשפודא ונגע בישרא בבישרא, אסיר, מאי טעמא, דדיבא שמנוניתא דאיסורא ובלע בישרא. והיכא דאקדים גוי ואותיב בתנורא אסיר ליה לבר ישראל לאותובי בתריה, אבל ודאי אקדים אותיב בר ישראל ואתא גוי אותיב בתריה ולא דמי בישרא לבישרא ולא שפודא לשפודא ולא נגעי בהדדי מיפלג פליגי בהא מילתא רב ולוי, (פסחים ע"ו:) דאמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור, מאי טעמא, דאזיל ההוא דהיתירא מפטים ליה לההוא דאיסורא והדר דהיתירא בלע מאיסורא, ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר, ריחא ולא כלום הוא, והלכה כלוי דקא מסייע ליה קרא דכתיב (במדבר ו', ג') משרת דאטעמא דקא קפיד רחמנא אבל ריחא לא. ודוקא דאיעבד אבל לכתחילה לא, דעד כאן לא פליגי רב ולוי שצלאו אבל צולין לכתחילה לא קאמרי. ואי קשיא לך דעבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר, הכי אמרינן עבד לוי עובדא דאיבשל גדי ודבר אחר ושרא אבל לכתחילה אסיר, אלמא לית הילכתא כרב. ואיתמר (ע"ז ס"ו:) בת תיהא, גוי בישראל לא עבד ולא כלום, ישראל בגוי, אביי אמר אסור, רבא אמר מותר, אביי אמר אסור ריחא מילתא היא, רבא אמר מותר ריחא ולא כלום היא, קם ליה אביי בשיטתיה דרב וקם ליה רבא בשיטתיה דלוי וקיימא לן אביי ורבא הלכה כרבא והויא לה הילכתא כלוי דאמר ריחא ולא כלום היא.
